אתיקה סביב השולחן ביפן
מנהגי ונימוסי שולחן משתנים ממדינה למדינה ומתרבות לתרבות. ביפן ייתכן שחלק ממה שכדאי או פחות כדאי לעשות במהלך הארוחה יתפסו כנוגדים את האינטואיציה. לפיכך, אספנו בעבורכם כמה כללי אצבע שכדאי לשמור כשאתם ישובים סביב השולחן ביפן, או אוכלים בחברתם של יפנים.
מידע למטייל > אוכל > אתיקה סביב השולחן
-
השתמשו בביטויים היפניים השגורים סביב השולחן: ״איטדקימאס!״ (Itadakimasu) בתחילת הארוחה תוך שאתם מקרבים את ידיכם זו לזו, ו-״גוצ׳יסוסאמה דשיטה!״ (gochisousama deshita) בסופה. שני הביטויים הם וריאציות שונות לאותו רעיון: הוקרת תודה לשף, למלצר, לחומרי הגלם, ליקום - על האוכל שלפניכם או שזה עתה אכלתם.
-
אם אתם יכולים, השתמשו בהאשי (hashi, מקלות אכילה). מי שלא מורגל לכך ייתכן שיתקשה בתחילה, אבל כמו שאומרים - ״practice makes perfect״. אם המצב קטסטרופלי לגמרי, אל תתביישו לבקש מזלג (״foku o kudasai״). אנחנו בטוחים שיכולים למצוא משהו בשבילכם שם במטבח.
-
אם אתם מוזגים אוכל מצלחות משותפות, הקצו מקלות אכילה נפרדים למזיגה או השתמשו בקצה השני של ההאשי שלכם, בו עדיין לא השתמשתם.
-
קערות אורז נהוג להחזיק בידכם החופשית תוך שאתם נעזרים בהאשי כדי ״לגרוף״ את האורז אל פיכם. קערות מרק מיסו נהוג לאחוז בשתי ידיים, לקרב אל הפה ולשתות ישירות מהקערה. קערות גדולות במיוחד, כמו קערות ראמן או קארי, משאירים על השולחן.
-
ואם במרקים עסקינן: ביפן זה בסדר גמור ואפילו מבורך ״לשאוב״ את האטריות מתוך המרק (ראמן, אודון, סובה) תוך הפקת קולות רמים, שיחשבו ללא מנומסים בחברה מערבית. הסיבה היא בעיקר פרקטית - השאיפה הרועשת מכניסה איתה ארומות נסתרות, ומאפשרת לאטריות להיכנס לחלל הפה כשהן ספוגות בנוזלים ובטעמים שהיו ניגרים מהן במידה ופיכם היה סגור. בנוסף, האוויר הקר בשאיפה מסייע לקרר קצת את המרק ומאפשר לכם להתחיל לאכול מיד עם הגשתו.
-
מותר לאכול סושי עם הידיים! (תודו שלא ידעתם את זה).
-
לסיים את כל מה שבצלחת נחשב מנומס וכדרך להחמיא לשף על הבישול שלו.
-
במידת האפשר, השתדלו להשאיר את השולחן מסודר לפני שתעזבו אותו. הדבר נכון במיוחד עבור ארוחות קייסקי (kaiseki) שכוללות שימוש באינספור צלוחיות וקערות לקה וקרמיקה קטנות ועדינות, שיכולות להיפגם אם פשוט תערמו אותן זו על זו.
עשו
-
המגבת הלחה (בד״כ חד-פעמית) שתקבלו בתחילת הארוחה - ״או-שיבורי״ (oshibori) שמה - נועדה לנקות את ידיכם, ולכן עדיף שלא להשתמש בה כבמפית לניקוי הפנים, הפה או השולחן (אבל אם לומר את האמת, אף אחד לא יעלב אם כן תעשו זאת).
-
ההאשי הם לא שפוד ולא סכין, אז אל ״תדקרו״ את האוכל באמצעותם ואל תשתמשו בהם כדי לחתוך את האוכל לחתיכות קטנות.
-
אל תעבירו אוכל מהאשי להאשי. מעבר לעניין ההגייני, האקט מהווה קונוטציה לטקסי הקבורה הבודהיסטיים, בהם בני משפחה מעבירים את עצמות המת במקלות ארוכים ביניהם, כאות כבוד.
-
אל תתקעו את ההאשי עומדים בתוך קערת האורז שלכם, או בשום קערה אחרת לצורך העניין. גם כאן מדובר בקונוטציה מבהילה לטקסי האבלות הבודהיסטיים, בהם נוהגים להשאיר קערת אורז ובתוכה האשי עומדים אנכית, כמנחה לבני משפחה שעברו לעולם הבא. יש הטוענים כי מראה ההאשי האנכיים מזכירים את הקטורת שנהוג להדליק בטקסי הקבורה הבודהיסטיים.
-
אל תטבלו פעמיים! במסעדות קושיקאצו (kushikatsu) - שפודי דגים, בשר וירקות מטוגנים - טובלים את השפודים ברוטב שנמצא בתוך מיכל המשותף עם סועדים אחרים. מרגע שהשפוד נכנס לפיכם - נגמר הסיפור. לא טובלים שוב. טבלו בחוכמה.
-
אנחנו לא בטוחים למה תרצו לעשות דבר כזה, אבל נציין זאת רק ליתר ביטחון: אל תשחקו עם ההאשי שלכם, והשתדלו לא להתעסק איתם יותר ממה שצריך. לא משחקי חרבות, לא הצבעות על אנשים אחרים, לא ליקוקים. בגדול, כדאי להימנע מכל מה שלא הייתם עושים עם מזלג וסכין.
-
כמו (כמעט) בכל מקום אחר בעולם, קינוח אף, גיהוקים ושיהוקים סביב השולחן נחשבים לנימוסים גרועים.
-
חוק חדש שיצא באפריל 2020 (לקראת האולימפיאדה שתוכננה להתקיים בקיץ) אוסר על עישון במקומות ציבוריים, כולל מסעדות. ייתכן שהעישון יותר באזורים ספציפיים בחלק מהמסעדות שהוקמו טרם נכנס החוק לפועל, או באיזאקאיות (ברים יפנים).
-
אין צורך להשאיר טיפ בשעת התשלום. במקום זאת, הביעו את הערכתכם על האוכל הטעים (נסו לומר ״טוטמו אוישיקאטה״ - totemo oishikatta, ״היה טעים מאוד״).
אל תעשו
